גז"ד לבני זוג שהורשעו בפרשת שוד קשישה בכרמיאל

1.       הנאשמים הורשעו לאחר ניהול הוכחות בעבירות שלהלן:

1.1     הנאשם 1 - בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) + 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") וקשירת  קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499 + 29 לחוק.

1.2     הנאשמת 2 - בעבירה של גניבה לפי סעיפים 383 + 384 + 29 לחוק והונאה בכרטיס חיוב, עבירה לפי סעיפים 17 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986 וסעיף 29 לחוק. בנוסף, הורשעה הנאשמת 2 בעבירה של סיוע לשוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) + 31 לחוק וקשירת קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499 + 29 לחוק.

עובדות כתב האישום

2.       בעובדות האישום הראשון, בו הורשעה הנאשמת 2 בלבד, נאמר כי במועד שאינו ידוע למאשימה, סמוך לפני 20.12.11, הכירו הנאשמת 2 (להלן: "הנאשמת") ואיילה עסל (להלן: "איילה") את ש' מ', ילידת 1937 (להלן:"המתלוננת") בבית קפה בכרמיאל.  במהלך ההיכרות התבררו לאיילה פרטי המתלוננת, לרבות כתובתה, וכן הוברר כי המתלוננת מתגוררת בגפה.

          ביום 20.12.11 הגיעה הנאשמת, יחד עם איילה, לביתה של המתלוננת בשעות הערב, ובמהלך הביקור, מבלי שהמתלוננת שמה לב, נטלו הנאשמת ואיילה את תיקה במטרה לגנבו. בהמשך, נסעו השתיים לבית ג'אן, שם השתמשו בכרטיס החיוב של המתלוננת בכך שמילאו דלק ברכב וכן רכשו פקטים של סיגריות. למחרת ביצעו הנאשמת ואיילה רכישות נוספות באמצעות אותו כרטיס גנוב. סך כל השימוש בכרטיס החיוב הנ"ל עמד על כ-2,000 ש"ח.

3.       בעובדות האישום השני נאמר כי ביום 21.1.12 קשרו הנאשמים קשר עם איילה ואדם נוסף בשם חאלד עבאס (להלן:"חאלד") לשדוד את המתלוננת, אותה הכירו מהאירוע המתואר באישום הראשון. על מנת להוציא את זממם אל הפועל, הגיעו הארבעה בצוותא עד סמוך לביתה של המתלוננת, שם התפצלו - הנאשמת ואיילה המתינו בתחנת האוטובוס הסמוכה, וזאת במטרה להתריע בפני הנאשם וחאלד במידה ותגיע משטרה או יחול שיבוש אחר בתכניתם ואילו הנאשם וחאלד פנו לעבר בית המתלוננת. תחילה ניסו השניים לפתוח את הדלת באמצעות מפתח שהיה ברשותם מהאירוע הקודם,  ומשלא הצליחו, דפקו על הדלת בחוזקה ובהמשך הזדהו כמשטרה. המתלוננת, שסברה כי מדובר בשוטרים, פתחה את הדלת. או אז דחפו הנאשם וחאלד את הדלת ואת המתלוננת, הפילוה ארצה, ליפפו צעיף על פניה על מנת שלא תוכל לזהותם, ערכו חיפוש בבית ונטלו כסף מזומן וכרטיסים שונים. בכל העת הזו תצפתו הנאשמת ואיילה מתחנת האוטובוס הסמוכה. בהמשך, משהגיעה המשטרה לבית המתלוננת, נמלטו הנאשם וחאלד דרך החלון ונעצרו בסמוך לבית. הנאשמת ואיילה עזבו את המקום ונעצרו מספר ימים מאוחר יותר. כתוצאה ממעשי הנאשם וחאלד, נחבלה המתלוננת בפניה.

4.       הנאשמים בחרו, כאמור, לנהל את משפטם והורשעו, לאחר שמיעת  ראיות, בהכרעת דין שניתנה ביום 17.6.13.

טענות המאשימה לעונש

5.       בטרם הבאת טיעוניה, הציגה המאשימה את גזר דינם של השותפים לעבירה, איילה וחאלד שניתן ע"י בית המשפט המחוזי בחיפה ביום 20.8.2012. בנוסף, הוגש המרשם הפלילי של הנאשם וכן כתב אישום וגזר דין שניתן נגדו ביום 17.4.2007 בת"פ 5205/06 בבית המשפט המחוזי בחיפה, בו הושת עליו מאסר מותנה של 12 חודשים.

6.       ב"כ המאשימה הגיש טיעונים בכתב ובקש להטעים נקודות אחדות. בדבריו הפנה לכך שמדובר בעבירה שלא זו בלבד שהיא מהחמורות בספר החוקים אלא גם הבזויות ביותר. מציאת קרבן קשיש, חלש והיטפלות אליו מלמדת על אכזריותם ורוע לבם של הנאשמים. הנסיבות בתיק זה חמורות יותר משוד קשישים רגיל, שכן בענייננו לעבירת השוד מתווספת גם העבירה נשוא האישום הראשון. זהו האישום שבו הנאשמים מתוודעים לאותה מתלוננת. הנאשם זוכה מהאישום הראשון אך בית המשפט קבע כממצא עובדתי כי הנאשם היה במקום והמתין ברכב וידע על הגניבה וידע לאחר מכן שנעשה שימוש בכרטיס החיוב הגנוב. מכאן שגם הנאשם כמו הנאשמת ידעו היטב לאיזה בית הם הולכים ביום שבו בוצע השוד.

7.       עוד הוסיף ב"כ המאשימה כי השותפים איילה וחאלד, דינם נגזר לפני זמן רב, לפני כניסתו לתוקף של התיקון לחוק. דינו של חאלד נגזר לחמש שנות מאסר ואילו על איילה נגזרו 32 חודשי מאסר בפועל. ב"כ המאשימה הפנה לכך שהענישה בעבירות מסוג זה היא גבוהה ותעמוד לרוב על שנים מאחורי סורג ובריח. בתוך כך בקש כי עונש המאסר המותנה שהושת על הנאשם יופעל במצטבר לעונש שייקבע ע"י בית המשפט, בציינו כי בנסיבות העניין אין כל נימוק לחפיפה ולו חלקית של עונש המאסר המותנה.

8.       המאשימה הפנתה לכך שבתיק המקביל של השותפים, איילה וחאלד, נתן בית המשפט משקל רב לעובדה שהנאשמים שם הודו במעשיהם והביעו חרטה כנה. לא כך בענייננו. כאשר באים לבחון את הנאשמים שבפנינו, הנסיבות של הנאשם חמורות הרבה יותר מאלו של חאלד. לחובתו מאסר על תנאי שיש להפעיל והוא בוודאי שאינו זכאי לאותה הקלה שקיבל חאלד בגין הודאתו המיידית.

9.       באשר לנאשם, טענה המאשימה כי עברו הפלילי מכביד ביותר שכן הוא הורשע במספר עבירות של שוד מזוין, בעבירות נשק, רכוש, אלימות וסחיטה באיומים. ביום 17.4.2007 נגזר דינו של הנאשם ל- 60 חודשי מאסר בגין שני אירועי שוד מזויין של תחנות דלק. הנאשם השתחרר ממאסר ביום 6.2.2011 ובצע את העבירות נשוא תיק זה כשתלוי ועומד מעל ראשו מאסר מותנה בר הפעלה.

          ביחס לנאשמת נטען כי היא זו שהכירה את המתלוננת, גנבה את תיקה ובצעה רכישות באמצעות כרטיס החיוב הגנוב. במעשיה אלה, הניעה הנאשמת ביחד עם איילה ועם הנאשם גם את מסכת העבירות נשוא האישום השני, והיתה למעשה בורג מרכזי בכולן ואף נהנתה מפירות הפשע.

10.     ב"כ המאשימה טען כי מתחם העונש ההולם לגבי הנאשם נע בין 5 - 10 שנות מאסר לריצוי בפועל ואילו לגבי הנאשמת מתחם העונש בגין האישום הראשון הוא בין 1 - 2 שנות מאסר ובגין האישום השני בין 2.5 - 5 שנות מאסר בפועל.  

טיעוני ב"כ הנאשם

11.     ב"כ הנאשם ציינה כי הנאשם עומד על חפותו ועל גרסתו כפי שנמסרה עוד בחקירתו במשטרה, ולפיה נקלע שלא מרצונו לזירה ולביצוע שוד קשישה. הסנגורית הפנתה לכך שעדותה של המתלוננת לא נשמעה שכן ב"כ הנאשמים וויתרו על העדתה על מנת לחסוך לה סבל מעבר לזה שנגרם לה בגין האירוע.

12.     ב"כ הנאשם הפנתה לכך שהערך החברתי המוגן בעבירות נשוא כתב האישום ברור ונהיר, כך גם ברור הצורך בענישה מרתיעה ומוחשית. יחד עם זאת, לא ברור מדוע המאשימה מבקשת להחמיר עם הנאשם ולגזור עליו עונש חמור בהרבה מזה שהוטל על הנאשם הדומיננטי בתיק, רק משום שעמד על חפותו ובקש לשמוע ראיות. אחרת, אמור היה הנאשם לקבל אותו עונש שהוטל על חאלד, שכלל איננו מקל. לא ניתן לומר כי העונש של חמש שנות מאסר שנגזר על חאלד הקל עמו נוכח חרטתו הכנה, שכן גם בשלב הטיעונים לעונש עמד חאלד על חפותו.